האם כדאי להשקיע עכשיו? למה תזמון השוק לא עובד

ב-12 במרץ 2020 מדד S&P 500 צנח ב-9.5% ביום אחד, הירידה היומית הגדולה ביותר מאז הקריסה של 1987. הכותרות דיברו על סוף העולם, וקל להבין את מי שהסתכל בתיק שלו באותו ערב ואמר לעצמו: מספיק, אני יוצא ומחכה שיתברר מה קורה. זו החלטה הגיונית לגמרי.

למחרת, יום שישי, עלה המדד ב-9.3%.

מי שמכר ביום חמישי בערב ירד מהרכבת רגע לפני אחד הימים הטובים ביותר שהשוק הכיר בשנים האחרונות. ומה אם חיכה לסוף השבוע וחזר ביום שני, "כשהמצב נרגע"? ביום שני המדד ירד בכ-12%. אין דרך להבחין בין שני הימים האלה מראש, ואף אחד, באמת אף אחד, לא יודע מה יקרה מחר. לזה קוראים תזמון שוק: הניסיון לנחש מתי להיכנס ומתי לצאת.

בקצרה: השאלה "האם עכשיו זמן טוב להשקיע" נשאלת בכל שוק, גבוה או נמוך, ואין עליה תשובה אמינה, כי אף אחד לא יודע לתזמן. הנתונים מראים שרבים מהימים הטובים ביותר מגיעים בתוך שבועיים מהגרועים, ושמי שיוצא מהשוק מפסיד אותם. לכן מה שקובע הוא כמה זמן אתם בפנים, לא באיזה יום נכנסתם.

השאלה שעוצרת אנשים

זו השאלה שעוצרת אנשים בפועל. הם קראו, הבינו, אולי אפילו פתחו חשבון. ואז הם מסתכלים בחדשות ושואלים: אבל דווקא עכשיו? השוק בשיא. או, לחלופין: אבל דווקא עכשיו? יש מלחמה, יש משבר, כולם מדברים על מפולת.

שימו לב שאלה שתי שאלות הפוכות שמובילות לאותה מסקנה בדיוק, וזה כבר אמור להדליק נורה. כשהשוק גבוה, חוששים שייפול. כשהוא נמוך, חוששים שימשיך לרדת. תמיד יש סיבה מצוינת לחכות, ולכן מי שמחכה לרגע הנכון מחכה לנצח.

הימים הטובים מתחבאים בתוך הימים הרעים

אפשר לטעון: בסדר, לא אנחש מתי להיכנס, אבל לפחות אצא כשמתחיל משבר ואחזור כשייגמר. הנתונים אומרים שזה קשה בהרבה ממה שנשמע. ג'יי פי מורגן, אחד מבתי ההשקעות הגדולים בעולם, בדק מה היה קורה למי שהשקיע 10,000 דולר במדד S&P 500 בתחילת 2005 והחזיק עד סוף 2024. אם נשאר בפנים כל הדרך, הסכום הפך ל-71,750 דולר, תשואה של 10.4% בשנה. אם החמיץ רק את עשרת הימים הטובים ביותר בתקופה של עשרים שנה, כלומר בערך עשרה ימים מתוך כ-5,000 ימי מסחר, הסכום היה 32,871 דולר, תשואה של 6.1% בשנה.

עשרה ימים הורידו יותר ממחצית התוצאה. והמספר המעניין באמת בא אחרי זה: לפי אותו ניתוח, שבעה מתוך עשרת הימים הטובים ביותר התרחשו בתוך שבועיים מאחד מעשרת הימים הגרועים ביותר. זה בדיוק מה שקרה בפתיח: יום חמישי הנורא, ויום שישי המופלא שאחריו. הימים הטובים לא מחכים בשקט בתקופות רגועות כדי שתתכננו להיות שם. הם מגיעים בתוך הסערה, כשהכי קשה להישאר.

מי שבורח מהירידה מפסיד לא פעם את הקפיצה. לא מפני שהוא טיפש, אלא כי שני האירועים מגיעים כמעט יחד.

בלי לנחש: מה כן אפשר לדעת

אז הנה התשובה שלי לשאלה, בשלושה חלקים.

ראשית, אף אחד לא יודע. לא אני, לא הכתב הכלכלי ולא מנהל ההשקעות מהטלוויזיה. את הסיבות לכך אפשר לקרוא במדריך על למה קשה לנצח את השוק: רוב המקצוענים, עם צוותי חוקרים וגישה לכל מידע, לא מצליחים לעקוף מדד פשוט לאורך זמן, והם בדרך כלל לא מצליחים לתזמן גם. אם הם לא יודעים, למה שאתם תדעו?

שנית, הזמן שלכם ארוך ממה שאתם חושבים. אם אתם משקיעים לעשרים שנה, השאלה אם נכנסתם בספטמבר או בפברואר היא רעש. נחשב: 10,000 שקל בתשואה של 10% בשנה (נומינלי) הופכים אחרי 20 שנה לכ-67,300 שקל. אם חיכיתם שנה שלמה ל"רגע הנכון" והשקעתם רק אז, אחרי 19 שנים הסכום עומד על כ-61,200. שנה של המתנה עלתה בערך 6,100 שקל, כי הזמן הוא הדלק של ריבית דריבית. מה שמכריע הוא כמה שנים הייתם בפנים, לא באיזה יום התחלתם.

ושלישית, בשביל זה יש הוראת קבע. מי שמפקיד סכום קבוע כל חודש לא צריך לענות על השאלה הזאת אף פעם. הוא קונה גבוה וקונה נמוך, ומקבל מחיר ממוצע. השיטה, שנקראת מיצוע עלויות, לא תמיד מנצחת השקעה חד-פעמית של סכום גדול: כשהשוק עולה לאורך זמן, סכום שנכנס מוקדם נוטה לצבור יותר. אבל היא עושה משהו אחר, שלדעתי חשוב לא פחות: היא פוטרת אתכם מקבלת החלטות. בחודש שהשוק ירד 7%, אף אחד לא מתלהב להעביר עוד כסף. בחודש שהוא בשיא, כולם בטוחים שעדיף לחכות לתיקון. הוראת קבע פותרת את שתי הבעיות בכך שהיא לא שואלת אתכם.

אז מתי זה זמן טוב להיכנס? כשיש לכם כרית ביטחון, כשהכסף שאתם מפקידים הוא כסף שלא תצטרכו בשנים הקרובות, וכשאתם מתכוונים להישאר. אם שלושת התנאים מתקיימים, התשובה היא היום. ואם אחד מהם לא מתקיים, שום תזמון בעולם לא יציל אתכם.

ומה אם נכנסתי ממש לפני מפולת?

זה קורה, ובשלב מסוים זה יקרה לכל מי שמשקיע מספיק שנים. נניח שהשקעתם 10,000 שקל, והשוק ירד 35%. על הנייר יש לכם 6,500 שקל, וזה לא נעים בכלל. אבל על הנייר זה עדיין הפסד של מי שלא מכר. אם תשארו בפנים ותקבלו 10% בשנה (נומינלי) במשך 20 השנים הבאות, 6,500 שקל יהפכו לכ-43,700. אם תמכרו, תחזיקו 6,500 שקל במזומן ותחכו ל"שקט" שלא מגיע בהודעה מראש. זו הדוגמה בקטנה לכל הנושא: מה שהופך ירידה להפסד אמיתי הוא המכירה, ולכן כרית הביטחון חשובה כל כך. היא נותנת לכם את האפשרות לא למכור.

כאן צריך להיזהר מהבטחה גדולה מדי. השוק האמריקאי הרחב התאושש בסופו של דבר מהמשברים הגדולים של העבר, אבל לפעמים אחרי שנים רבות. הדאו ג'ונס נסגר בשיא של 381.17 נקודות ב-3 בספטמבר 1929, וחזר לשיא רק ב-23 בנובמבר 1954, כלומר אחרי כ-25 שנה (מדד מחיר, בלי דיבידנדים, כפי שמוסבר במדריך על הדאו ג'ונס ועל ראסל). ובמדד הניקיי היפני, שהגיע לשיא של 38,915 נקודות בדצמבר 1989, עברו יותר מ-34 שנה עד שחצה אותו שוב, בפברואר 2024. זה לא אומר שהמשבר הבא יהיה כזה, אבל זה אומר שכסף שתצטרכו בעוד שנתיים או שלוש לא שייך לשוק המניות. למי שמשקיע לשנים רבות במדד רחב ומפוזר, ההתאוששות לאורך זמן היא כלל שעמד בניסיון עד היום, לא חוק טבע. לסקירה של משברי העבר והתאוששויות ראו את המדריך על משברי שוק לאורך ההיסטוריה.

הטעות שבאמת הורסת תיקים

אם יש טעות אחת שחשוב לא לעשות, זו למכור כשיורד. כל מה שנכון על כך שהשוק עולה לאורך זמן נכון בתנאי אחד: שאתם עדיין שם כשהוא עולה.

יש סיפור מפורסם על פיטר לינץ', שניהל בין 1977 ל-1990 את קרן מגלן של פידליטי בתשואה ממוצעת של כ-29% בשנה, ועל המשקיעים בקרן שהפסידו כסף בכל זאת, כי נכנסו אחרי העלייה ויצאו אחרי הירידה. אני רוצה לספר אותו, ואחר כך להגיד לכם שהוא כנראה לא קרה. כבר ב-1996 פרסם העיתונאי דאף יאנג ב"גלוב אנד מייל" שפידליטי אמרה שמעולם לא ערכה מחקר כזה, וגם חברת Ibbotson, שנזכרת לפעמים כמקור, הכחישה. כלומר, אגדה אורבנית שחוזרת שוב ושוב.

מה שנשאר ממנה הוא הכיוון, והוא נכון גם בלי לינץ'. מחקרים שנתיים כמו "Mind the Gap" של מורנינגסטאר בוחנים את הפער בין התשואה של קרנות לבין מה שהמשקיעים בהן באמת קיבלו, והכיוון עקבי: המשקיעים מקבלים פחות מהקרן. הסיבה כמעט תמיד אותה סיבה. הם נכנסים אחרי העלייה ויוצאים אחרי הירידה. הקרן יכולה להיות מצוינת, והבעיה נמצאת במי שמחזיק בה.

מה לוקחים מזה

1. אף אחד לא יודע לתזמן את השוק, ותמיד יש סיבה טובה לחכות. מי שמחכה לרגע המושלם לא נכנס אף פעם.
2. רבים מהימים הטובים ביותר מגיעים בתוך הימים הגרועים. עשרה ימים בלבד הורידו בניתוח של ג'יי פי מורגן את התשואה השנתית מ-10.4% ל-6.1%.
3. הוראת קבע חודשית היא לא רק שיטה, היא פטור מקבלת החלטה בזמן פחד.
4. ירידה על הנייר הופכת להפסד אמיתי רק במכירה. הזמן שלכם צריך להיות ארוך, ולכן צריך כרית ביטחון שתאפשר לא למכור.
5. הזמן הטוב להיכנס הוא כשיש כרית ביטחון, כשהכסף לא נחוץ לכם בשנים הקרובות, וכשאתם מתכוונים להישאר.

שאלות נפוצות

האם כדאי להשקיע עכשיו, כשהשוק בשיא?

אף אחד לא יכול לדעת אם השיא הנוכחי הוא שיא או תחנה בדרך לשיא חדש, כי גם מקצוענים לא מצליחים לתזמן לאורך זמן. אם יש לכם כרית ביטחון, הכסף לא נחוץ לכם בשנים הקרובות ואתם מתכוונים להישאר, השאלה החשובה היא כמה זמן תהיו בפנים, לא באיזה יום תתחילו.

האם כדאי לחכות לירידה לפני שנכנסים?

זו אסטרטגיה שנשמעת הגיונית ופועלת רע בפועל. אי אפשר לדעת אם הירידה תבוא, כמה עמוקה תהיה, ומתי להכריז שהיא נגמרה. בינתיים כסף שממתין לא עובד, ואתם עלולים להחמיץ ימים טובים שבאים לא פעם בסמוך לרעים.

מה עדיף: להשקיע סכום גדול בבת אחת או כל חודש?

בשוק שעולה לאורך זמן, סכום שהושקע מוקדם נוטה לצבור יותר. אבל מי שאין לו סכום גדול בכלל, או מי שחושש לפעול, מרוויח מהוראת קבע חודשית, כי היא נמשכת. תוכנית שאתם מחזיקים בה עשרים שנה טובה מתוכנית אופטימלית שנזנחת.

מה קורה אם אני נכנס ממש לפני מפולת?

על הנייר תראו הפסד, ויכול להיות שיעברו שנים עד שהשוק יחזור לנקודת הכניסה שלכם. מי שנשאר בפנים ממשיך להוסיף כסף בהוראת קבע קונה גם במחירים נמוכים, ומה שהופך הפסד על הנייר להפסד אמיתי הוא מכירה. לכן ההשקעה צריכה להיות כסף שלא תצטרכו בשנים הקרובות.

למה כל כך קשה להישאר בשוק כשהוא יורד?

כי אנחנו פוחדים מהפסד יותר ממה שאנחנו נהנים מרווח, והחדשות מגבירות את זה. הכלי היעיל ביותר הוא להחליט מראש: סכום קבוע, הוראת קבע, ולא לפתוח את האפליקציה בכל יום. ככל שיש פחות החלטות, יש פחות הזדמנויות לטעות.

האמור הוא תוכן חינוכי ואינו מהווה ייעוץ השקעות או ייעוץ מס. חישובי התשואה מניחים 10% בשנה (נומינלי) להמחשה בלבד, וזו הנחה אופטימית לקרן פנסיה: בתשואה נמוכה יותר ההפרשים קטנים יותר, אבל המסקנה נשארת; תשואות עבר אינן מבטיחות תשואות עתידיות.