מה זה חוזה עתידי? למה מחיר הנפט הגיע למינוס ומה זה אומר על סחורות

ב-20 באפריל 2020, בסוף יום מסחר בניו יורק, התפרסם מספר שקשה היה להאמין שהוא אמיתי: חוזה הנפט האמריקאי הקרוב נסגר על מינוס 37.63 דולר לחבית. בסגירה הקודמת, ביום שישי, הוא עמד על 18.27 דולר. בתוך יום מסחר אחד הוא איבד 55.90 דולר וחצה את האפס, מקום שבו חוזה הנפט האמריקאי לא היה מעולם. הבורסה אמנם הודיעה ימים ספורים קודם שהמערכות שלה ערוכות למחיר שלילי, אבל מעטים ציפו שזה באמת יקרה. מחיר שלילי אומר דבר מוזר מאוד: מי שמחזיק בחוזה מוכן לשלם כסף כדי שמישהו אחר ייקח אותו ממנו.

תעשו את החשבון. חוזה אחד מכסה 1,000 חביות, ולכן מי שהחזיק חוזה אחד ורצה להיפטר ממנו באותו ערב היה צריך להעביר לצד השני בערך 37,630 דולר. הנפט לא היה "זול". הנפט היה בעיה.

בקצרה: רוב המסחר בשוק הסחורות הוא בחוזים עתידיים, לא בחביות ולא בחיטה. חוזה הוא הבטחה לקבל סחורה פיזית בתאריך מסוים, ומי שלא סוגר אותו בזמן עלול למצוא את עצמו חייב על משהו שאין לו איפה לשים. הסיפור הזה ממחיש גם למה סחורות הן מכשיר מסחר ולא נכס שבונים עליו חיסכון ארוך.

איך אפשר לחייב כסף על חבית נפט

כדי להבין מה קרה צריך להכיר את המכשיר שבו סוחרים. בבורסות בעולם אפשר לסחור בזהב, בכסף, בנחושת, באלומיניום, בחיטה, בגז, בנפט, ואפילו בחזירים (יש חוזים כאלה בבורסה בשיקגו). אבל כמעט אף אחד מהסוחרים האלה לא רוצה משאית חזירים בחניה, ואין לו איפה לאחסן אלף חביות נפט. אז הוא קונה משהו אחר: חוזה עתידי.

חוזה עתידי הוא הסכם שאומר: בתאריך מסוים בעתיד יימסרו כך וכך יחידות של סחורה, במחיר שנקבע היום. נניח שקניתם חוזה על חבית נפט בעשרה דולרים, לעוד חודש. אם בתוך החודש המחיר בעולם קופץ לחמישה עשר, החוזה שלכם שווה יותר, ואתם מוכרים אותו למישהו אחר שבוע לפני התאריך וגוזרים חמישה דולרים לחבית. מעולם לא ראיתם טיפת נפט. זה כל הקסם של השוק הזה, וזה גם המלכודת שלו.

כי החוזה הוא לא רק רעיון. בסוף הדרך מישהו באמת צריך לקבל את הסחורה. במקרה של הנפט האמריקאי מדובר בנפט שנמסר בנקודה מסוימת, העיירה קושינג באוקלהומה, שם עומדים מכלי אחסון ענקיים. מי שמחזיק בחוזה כשהתאריך מגיע, ולא יצא ממנו בזמן, אמור לקבל את החביות ולדאוג להן.

עוד פרט שמסביר למה השוק הזה מסוכן למי שלא מכיר אותו: בחוזה עתידי לא משלמים את מלוא שווי הסחורה מראש. מפקידים סכום קטן יחסית אצל הבורסה או הברוקר, ומהסכום הזה מכסים את ההפסדים היומיים. כך אפשר לשלוט בנפט בשווי של עשרות אלפי דולרים בהפקדה צנועה, ולכן גם תנועה קטנה במחיר משנה את החשבון בגדול. מינוף כזה עובד יפה כשצודקים, ומוחק חשבון בשבוע כשטועים.

לשם מה השוק הזה נולד

אפשר לחשוב שהשוק נולד בשביל ספקולנטים, אבל הוא נולד בשביל חקלאים. איכר שזורע חיטה באביב לא יודע מה יהיה מחיר החיטה בקציר, ואם המחיר יקרוס הוא עלול לפשוט רגל. אז הוא מוכר היום חוזה על היבול העתידי שלו במחיר ידוע מראש, ויכול לישון בלילה. הוא מוותר על הרווח אם המחיר יזנק, ומקבל בתמורה ביטחון.

מי קונה ממנו? מי שמוכן לקחת את הסיכון. זה הספקולנט, ובשביל זה הוא שם: הוא מקבל תשואה על כך שהוא סופג את אי הוודאות שהאיכר רוצה להעביר הלאה. הרעיון חכם ובדרך כלל הוא עובד. מחירי החוזים הם גם מידע, והם מתאמים בין אנשים שלא מכירים זה את זה, כפי שמוסבר במדריך על היצע וביקוש.

מה קרה באפריל 2020

באביב 2020 העולם נסגר. אנשים הפסיקו לנסוע, מטוסים נשארו על הקרקע, והביקוש לנפט צנח. אבל בארות נפט אי אפשר לכבות בלחיצת כפתור: סגירה ופתיחה מחדש של באר היא מבצע יקר, ולפעמים בלתי הפיך. אז הנפט המשיך לזרום, והמכלים הלכו והתמלאו.

החוזה לחודש מאי פקע ב-21 באפריל, ובערב ה-20 כבר נסגר במינוס. מי שהחזיק בו היה צריך להחליט: למכור לפני שהחוזה פוקע, או לקבל נפט פיזי בקושינג, שבו מקום האחסון כמעט נגמר. מעטים מאוד יכלו לקבל את הסחורה. כולם רצו למכור, כמעט אף אחד לא רצה לקנות, כי אין לאן לשים את החביות. כשמוכרים הרבה ואין קונים, המחיר יורד, וכשהאלטרנטיבה היא להיתקע עם אלפי חביות בלי מקום, מחיר שלילי הוא המחיר של הפטור מהבעיה.

יש כאן שיעור כללי: מחיר הוא לא תכונה של החפץ. גם חבית נפט, מוצר שכולם מאמינים שהוא "שווה משהו", שווה בדיוק מה שמישהו מוכן לתת תמורתה עכשיו. באותו יום מי שרצה להיפטר ממנה נאלץ לשלם. מה שהחזיקו בפועל היה התחייבות למצוא לחביות מקום.

ומי הרוויח מזה

כשמישהו משלם, מישהו אחר מקבל. לפי דיווחים בעיתונות הפיננסית, קבוצת סוחרים בריטים, שפעלה דרך חברת מסחר קטנה בלונדון, הרוויחה מאות מיליוני דולרים מהעסקאות סביב אותו יום. הרגולטור האמריקאי (ה-CFTC), בסיוע הרגולטור הבריטי, בדק אם הם דחפו את המחיר מטה במכוון. ככל שידוע לי לא נקבע שנעשתה עבירה, ואין לי כוונה לקבוע אחרת.

מה שאפשר לומר בלי קשר לשאלה המשפטית הוא שבשוק חוזים, מי שנמצא בצד הנכון של מחסור או של עודף יכול להרוויח ביום אחד מה שחברה מרוויחה בעשור. וגם ההפך: מי שבצד השני יכול להפסיד באותה מהירות.

אז למה לא להשקיע בסחורות?

עד כאן הסיפור. עכשיו השאלה שחשובה לכם, אם אתם חוסכים לעשרים או שלושים שנה: האם נפט, חיטה או זהב הם חלק טוב בתיק?

לפי דעתי, בשביל משקיע פסיבי לטווח ארוך, לא כנכס מרכזי, ויש לכך שלושה טעמים שמצטרפים זה לזה. הראשון: סחורה לא מייצרת כלום. כשאתם מחזיקים מניה, יש מאחוריה עסק שקם בבוקר, מוכר ללקוחות ומרוויח, והרווח הזה הוא הסיבה שהמחיר נוטה לעלות לאורך זמן. לחבית נפט אין רווחים, ולכן אי אפשר לדבר עליה במונחי מכפיל רווח או בכל מדד אחר של שווי. התשואה היחידה מגיעה מכך שמישהו ישלם עליה יותר מכם מחר, וזה ההבדל בין השקעה להימור על המחיר.

השני: מחיר סחורות נקבע לפי היצע וביקוש פיזיים, כמו מזג אוויר, מלחמה, גזירה של מדינה יצרנית או החלטה של קרטל. אלה דברים שאי אפשר לחזות, ומי שמנסה לנחש אותם מתחרה מול חקלאים, חברות אנרגיה וקרנות ענק שמעסיקות מומחים. והשלישי: מי שמחזיק חוזים עתידיים צריך כל הזמן להחליף אותם בחוזה לתאריך הבא, וכל החלפה כזו עולה כסף. לעתים מחיר החוזה הרחוק יקר מהקרוב, כך שהמחזיק מפסיד בכל מעבר גם אם הנפט עצמו לא זז. הנה דוגמה להמחשה (המספרים בדויים): החוזה הקרוב עולה 60 דולר והחוזה לחודש הבא 62. כדי להישאר חשופים לנפט אתם מוכרים את הראשון וקונים את השני, ובכל חודש אתם משלמים שני דולרים לחבית רק על ההחלפה, גם אם המחיר בשוק לא זז בכלל. בשנה זה מצטבר לסכום שאי אפשר להתעלם ממנו. לכן קרן נסחרת שעוקבת אחרי נפט לא תמיד מתנהגת כמו מחיר הנפט עצמו. מי שקונה אותה חושב שהוא מחזיק נפט, ובפועל הוא מחזיק רצף של חוזים.

ומה עם זהב והגנה מאינפלציה?

זה הטיעון הנפוץ: סחורות, ובעיקר זהב, מגינות מפני אינפלציה. יש בזה היגיון, כי כשהכסף נחלש מחירי דברים פיזיים נוטים לעלות. אבל לזהב יש ערך בחלקו שימושי (תכשיטים, אלקטרוניקה) ובחלקו הסכמה, והמחיר שלו יכול לעלות שנים ולרדת שנים. אין שום הבטחה שיעלה דווקא כשתצטרכו אותו.

לעומת זאת מדד מניות רחב מחזיק חברות שמעלות מחירים כשהמחירים עולים, מייצרות רווחים ומחלקות אותם. זו הגנה מאינפלציה שמגיעה עם מנוע. אם אתם רוצים לראות איך נראה תיק כזה, המדריך להשקעה במדד S&P 500 הוא נקודת פתיחה טובה.

אני לא אומר שמי שמחזיק קצת זהב טעה. אני אומר שזו בחירה של מי שמבין שהמכשיר הזה לא מייצר תוצר, ושלדעתי לא כדאי לבנות עליו את עתיד הפרישה.

מה לוקחים מזה

1. רוב המסחר בסחורות נעשה בחוזים עתידיים, לא בסחורה עצמה. חוזה הוא הבטחה למסור סחורה בתאריך עתידי.
2. חוזה שלא נסגר בזמן עלול להתחייב לקבלת סחורה פיזית. ב-20 באפריל 2020, כשמקום האחסון נגמר, חוזה הנפט האמריקאי נסגר על 37.63 דולר מתחת לאפס לחבית.
3. מחיר הוא לא תכונה של החפץ. הוא מה שמישהו מוכן לתת עליו עכשיו, וזה יכול להיות גם מספר שלילי.
4. סחורה לא מייצרת רווחים, והחזקת חוזים עתידיים כרוכה בעלות מתמשכת של החלפה. לכן היא מתאימה יותר למי שסוחר או מגן על עסק, ופחות למי שבונה חיסכון לעשרות שנים.
5. חוזים עתידיים כרוכים במינוף: הפקדה קטנה שולטת בסכום גדול, ולכן ההפסד יכול להיות גדול בהרבה ממה שנדמה בתחילת הדרך. מי שחוסך לטווח ארוך לא צריך את הסיכון הזה.

לשומרי תורה ומצוות: ההיבט ההלכתי של הנושא, במדור השקעה כהלכה: ביטקוין, חוזים עתידיים ורווח מהתייקרות בהלכה.

שאלות נפוצות

מה זה חוזה עתידי בפשטות?

חוזה עתידי הוא הסכם לקנות או למכור כמות מוגדרת של סחורה, כמו נפט או חיטה, בתאריך עתידי ובמחיר שנקבע היום. רוב הסוחרים לא מחכים לאספקה אלא סוגרים את החוזה לפני התאריך ומרוויחים או מפסידים את ההפרש.

איך מחיר נפט יכול להיות שלילי?

זה קרה ב-20 באפריל 2020 בחוזה האמריקאי הקרוב. הביקוש לנפט קרס, מקום האחסון בקושינג כמעט נגמר, ומי שהחזיק בחוזה שעמד לפוג נאלץ לשלם למישהו כדי שייקח אותו, כי האלטרנטיבה הייתה לקבל נפט פיזי שאין לו איפה לשים.

האם אפשר להפסיד יותר ממה שהשקעתי בסחורות?

בחוזים עתידיים כן, וההפסד אינו מוגבל בסכום ששילמתם בהתחלה. במקרה של מחיר שלילי הוא יכול לעבור את הסכום שהופקד. בקרן סל רגילה, או בקניית אופציה, ההפסד מוגבל בדרך כלל לסכום שהשקעתם (מי שמוכר אופציות עלול להפסיד הרבה יותר), אבל גם שם המוצר מורכב ואינו מתאים למי שלא מבין אותו.

האם זהב מגן מאינפלציה?

לפעמים כן, אבל אין לכך ערובה. מחיר הזהב משתנה לפי ביקוש והיצע ויכול לרדת שנים. בשונה ממניה, הוא לא מייצר רווחים או דיבידנדים.

האם כדאי לשלב סחורות בתיק ארוך טווח?

זו שאלה של העדפה אישית. לפי הגישה הפסיבית שבה האתר דוגל, תיק שמבוסס על מדדי מניות רחבים בעמלות נמוכות מספיק לרוב האנשים, וסחורות אינן נחוצות לשם כך.

האמור הוא תוכן חינוכי ואינו מהווה ייעוץ השקעות או ייעוץ מס. חלק מהנתונים לקוחים מדיווחי תקשורת, ולא נקבע סופית שהסוחרים שהוזכרו ביצעו עבירה.