S&P 500: ההיסטוריה, המבנה והמנגנון שמאחורי המדד
אי אפשר לדבר על השקעות במדדים בלי להזכיר את חברת ואנגארד (Vanguard) ואת המייסד שלה, ג'ון (ג'ק) בוגל (John Bogle). בוגל נחשב לאיש שחולל את אחת המהפכות הגדולות ביותר בהיסטוריה של שוק ההון עבור המשקיע הפרטי. עד שנות ה-70, הגישה השלטת בעולם ההשקעות הייתה "ניהול אקטיבי". משקיעים שילמו עמלות גבוהות למנהלי קרנות, שניסו לבחור מניות ספציפיות כדי להשיג תשואה גבוהה. בשנת 1975 ייסד בוגל את חברת ואנגארד וב-1976 הוא עשה היסטוריה כשהשיק את הקרן שעקבה באופן פסיבי אחרי מדד ה-S&P 500. בתחילת הדרך הקרן זכתה ללעג וונתפסה ככישלון – בוול סטריט קראו לה "האיוולת של בוגל" (Bogle's Folly), בטענה שמשקיעים לא ירצו להסתפק בתשואה ממוצעת של השוק.
ההיגיון של בוגל היה פשוט אך מהפכני, והתבסס על שתי תובנות מרכזיות. הראשונה היא שקשה לנצח את השוק, סטטיסטית, רוב מנהלי ההשקעות לא מצליחים להכות את המדד לאורך זמן. השנייה היא שעמלות שוחקות רווחים, העמלות הגבוהות שגובים המנהלים האקטיביים הופכות את הניסיון להכות את השוק ללא משתלם. המשפט המפורסם ביותר שלו הפך למנטרה של משקיעים פסיביים ברחבי העולם: "אל תחפש את המחט בערימת השחת. פשוט תקנה את ערימת השחת."
ה"איוולת של בוגל" התבררה כהצלחה כבירה. ואנגארד עשתה דמוקרטיזציה לעולם ההשקעות וסללה את הדרך לתעשיית קרנות הסל (ETFs) וההשקעות הפסיביות, שמנהלת כיום טריליוני דולרים. הגישה הזו מאפשרת היום לכל אדם בעולם לבנות תיק השקעות מפוזר, שקוף ובעלות כמעט אפסית. יש בלבול נפוץ שכדאי לדעת, אי אפשר להשקיע במדד מכיוון שהמדד, כמובן, 'מודד' את השוק והוא לא מוצר פיזי שאפשר לקנות, כאשר אנחנו מדברים על "קנייה" של המדד אנחנו מתכוונים לקרן סל (כלומר אוסף מניות שאנחנו קונים כמקשה אחת) שמנסה להשיג תשואה דומה למדד על ידי קניה של כל החברות המרכיבות את המדד ביחס קרוב ככל הניתן ליחס המקורי של המדד, זה לא מושלם כי התנועות הן רבות ועלייה בשווי של מניה מעלה גם את האחוזים שלה במדד אבל זה קרוב מאוד ובטווח זמן ארוך זה כמעט מושלם.
כדי להבין באמת מדוע מדד ה-S&P 500 הפך לעמוד התווך של שוק ההון העולמי, כדאי לצלול אל מעבר לשורה התחתונה של התשואות, ולהכיר את ההיסטוריה שלו, את תנאי הקבלה הנוקשים ואת הדרך שבה הוא מחושב.
השורשים של המדד מגיעים לשנת 1923, כאשר חברת המידע הפיננסי Standard Statistics Company החלה לפרסם מדד שבועי שעקב אחר קבוצה קטנה של מניות. בשנת 1941 התמזגה החברה עם בית ההוצאה לאור Poor's Publishing ליצירת המותג המוכר Standard & Poor's (S&P). המדד במתכונתו המוכרת כיום הכולל 500 חברות הושק רשמית ב-4 במרץ 1957.
ממה המדד מורכב?
למרות שחברות הטכנולוגיה הגדולות תופסות כיום את הכותרות ואת המשקל הגדול ביותר במדד, ה-S&P 500 מחולק ל-11 סקטורים מרכזיים לפי תקן ה-GICS (סיווג תעשייתי גלובלי). חלוקה זו מבטיחה ייצוג של כלל ענפי הכלכלה, חלק מהתחומים לדוגמה הם: טכנולוגיות מידע, תקשורת, פיננסים ובריאות.
בניגוד למדדים שמבוססים על נוסחה מתמטית יבשה בלבד (כמו מדד הנאסד"ק-100 שמכיל פשוט את 100 החברות הלא-פיננסיות הגדולות ביותר בבורסת נאסד"ק), לחברות ב-S&P 500 יש "ועדת קבלה" שמתכנסת באופן קבוע ובוחנת האם החברות עומדות בקריטריונים נוקשים, הכוללים בין היתר שווי שוק מינימלי ורווחיות מוכחת.
המדד פועל בשיטה של שקלול שווי שוק בניגוד לדאו ג'ונס שמשקלל את מחירי המניות. המשמעות היא שההשפעה של כל חברה על המדד יחסית לשווי הכולל שלה. חברות ענק כמו אפל, מיקרוסופט ואמזון משפיעות על התנודות היומיות של המדד הרבה יותר מאשר החברות שנמצאות בתחתית הרשימה. מבנה זה הופך את המדד למראה מדויקת למדי של מגמות המאקרו בכלכלה האמריקאית. יש מדד שמשקלל את 500 החברות הגדולות ונותן לכל חברה משקל שווה במדד וכך מפזר את התשואות על פני כל 500 החברות הגדולות בבורסה האמריקאית.
היתרונות המרכזיים של השקעה במדד ה-S&P 500
-
פיזור רחב: רכישת קרן העוקבת אחר המדד מעניקה חשיפה מיידית ל-500 חברות מובילות על פני מגוון רחב של סקטורים כמו טכנולוגיה, פיננסים, שירותי בריאות, תעשייה ועוד. פיזור זה מסייע בהפחתת הסיכון הכרוך בהשקעה בחברה בודדת או בסקטור מסוים בלבד.
-
מנגנון התחדשות טבעי: רשימת החברות במדד אינה קבועה. ועדה מקצועית בוחנת ומעדכנת את הרכב המדד באופן תקופתי. חברות שדועכות או שאינן עומדות עוד בקריטריונים (כמו שווי שוק מינימלי או רווחיות) מוצאות החוצה, ובמקומן נכנסות החברות הצומחות והמובילות של המשק וכך אנחנו מבטיחים שגם בהשקעה לעשרות שנים עדיין נשקיע בחברות הגדולות והחזקות בכל רגע נתון.
-
תשואה היסטורית איתנה: למרות משברים עולמיים, מיתונים כלכליים ומלחמות, ה-S&P 500 הציג לאורך ההיסטוריה מגמת צמיחה עקבית. התשואה השנתית הממוצעת שלו על פני עשרות שנים עומדת על כ-10% בשנה (לפני התאמה לאינפלציה).
-
יעילות מול ניהול אקטיבי: נתונים סטטיסטיים לאורך שנים מצביעים על כך שרוב מנהלי ההשקעות האקטיביים מתקשים להשיג תשואה גבוהה מזו של ה-S&P 500 לאורך זמן, במיוחד לאחר שקלול עמלות ניהול. עובדה זו הפכה את ההשקעה הפסיבית במדד לאטרקטיבית במיוחד.
השתלבות באסטרטגיית השקעה לטווח ארוך
עבור המשקיע הפרטי, ה-S&P 500 משתלב היטב עם אסטרטגיות של השקעה עקבית, כמו מיצוע עלויות דולרי (DCA). רכישה קבועה של קרן סל או קרן מחקה העוקבת אחר המדד, ללא תלות במצב השוק בטווח הקצר, מאפשרת ליהנות מאפקט הריבית דריבית ומהצמיחה ארוכת הטווח של הכלכלה הגדולה בעולם, במינימום מאמץ והתעסקות יומיומית.
סיכום: הקרנות המובילות ואיך מתחילים להשקיע?
השקעה במדד ה-S&P 500 היא אחת הדרכים היעילות ביותר לבניית הון לטווח ארוך, וכיום היא נגישה וזולה מאי פעם. כדי להשקיע במדד, לא קונים את המניות עצמן, אלא רוכשים קרנות סל (ETFs) או קרנות מחקות שעוקבות אחריו. בשוק העולמי, הקרנות המובילות והנזילות ביותר הן הקרן האיקונית SPY (של חברת State Street), לצד הקרנות בעלות דמי הניהול האפסיים VOO (של חברת ואנגארד) ו-IVV (של חברת בלאקרוק). עבור משקיעים ישראלים, קיימות גם עשרות קרנות מחקות וקרנות סל מקומיות (הנסחרות בשקלים בבורסה בתל אביב) המציעות עקיבה מלאה, חלקן אף כוללות מנגנון לנטרול חשיפת המטבע (גידור שקל/דולר). כמו כן יש קרנות איריות שלהן יש יתרונות וחסרונות בגלל ענייני מיסוי מה שמוסבר בפירוט במאמר על קרנות איריות.
איפה קונים את המדד בפועל? הגישה לקרנות אלו מתבצעת באמצעות פתיחת חשבון מסחר באחד מבתי ההשקעות.
הערה: המידע במאמר זה מוגש כחומר רקע לימודי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות.