בחורף של 1973 ראו האמריקאים מחזה שלא ראו מאז מלחמת העולם השנייה: תורים של מאות מטרים בתחנות דלק. אנשים קמו לפני עלות השחר כדי לתפוס מקום, מדינות הנהיגו הסדר שלפיו מי שמספר הרישוי שלו זוגי ממלא באחד הימים ומי שאי זוגי בימים אחרים, ותחנות תלו שלטים "אין דלק" כבר בשעות הצהריים. הרקע היה אמברגו הנפט הערבי אחרי מלחמת יום כיפור, ומחיר הנפט העולמי זינק.
אבל הנפט התייקר בכל העולם, והתורים האלה היו חמורים במיוחד בארצות הברית. מה שהיה שם ולא היה במקומות אחרים היה מערכת של פיקוח מחירים על דלק, שהונהגה בימי ניקסון והמשיכה בגלגולים שונים עד תחילת שנות השמונים. המחיר במשאבה לא הורשה לעלות למקום שאליו היה מגיע לבד, ולכן הוא לא עשה את העבודה שלו: לא סינן מי נוסע ומי מוותר, לא אותת לאף אחד שכדאי להביא דלק לאמריקה, ולא נתן לאיש סיבה לחסוך.
בקצרה: פיקוח מחירים נשמע כמו דרך להגן על הציבור, אבל כשמונעים ממחיר לעשות את תפקידו, מישהו אחר ממלא אותו: תור, קיצוב או שוק אפור. בישראל הפיקוח לא הוריד את מחירי החלב והביצים, שהם מהגבוהים בעולם המפותח, ובחגים הוא הותיר מדפים ריקים.
הסינון קורה בכל מקרה, רק לא דרך המחיר
כשהמחיר לא יכול לסנן, הסינון קורה בדרך אחרת: דרך הזמן. במקום לשלם עוד עשרים סנט לגלון, אנשים שילמו שעתיים מחייהם בתור. ויש הבדל: כשמשלמים יותר, הכסף עובר ממישהו למישהו. כשמחכים בתור, השעתיים האלה פשוט נעלמות. אף אחד לא מקבל אותן.
מה זה מחיר מפוקח, ולמה הוא קיים
במדינת ישראל יש מוצרים שהמחיר שלהם נקבע בחוק. חלב, ביצים, לחם אחיד, גבינה לבנה: פחות או יותר ארוחת הבוקר הישראלית הקלאסית (חמאה יצאה מהפיקוח ב-2021, והקוטג' כבר שנים לא מפוקח). ההיגיון שמוצג לציבור הוא יפה, וקשה להתווכח איתו ברמת הכוונה. אלה מוצרי בסיס, ואנחנו רוצים שלכל אדם במדינה יהיה חלב במקרר, בלי קשר לכמה הוא מרוויח. אז נקבע את המחיר נמוך, וכולם יוכלו להרשות לעצמם.
נשמע הגיוני. עכשיו תסתכלו על התוצאה. לפי השוואות של ה-OECD ודוחות של מרכז טאוב, ישראל היא בין המדינות היקרות ביותר בעולם המפותח במחירי חלב וביצים: בחלק מהמדדים במקום השני מבין 38 המדינות, ובאחרים בשלישי. לפי השוואת ה-OECD שפורסמה ב-2024, מוצרי החלב והביצים בישראל יקרים בכ-64% מהממוצע במדינות הארגון. (המיקום המדויק בטבלה משתנה בין שיטות מדידה ובין שנים.)
קראו את זה שוב. פיקחנו על המחיר במפורש כדי שיהיה זול, והוא מהיקרים בעולם. אני רוצה להיות הוגן: יש כלכלנים שתומכים בפיקוח מחירים בנסיבות מסוימות, וזו לא המצאה של אנשים לא רציניים. אבל ברוב מדינות העולם המפותח הפיקוח הזה כבר לא קיים בצורה שבה הוא קיים אצלנו, וזה אומר משהו.
הבעיה הראשונה: מחיר לא נוצר בחלל ריק
תחשבו מה עומד מאחורי ליטר חלב. פרה שצריכה לשתות מים, ומים בישראל עולים כסף. פרה שצריכה לאכול, ומישהו צריך לגדל את המספוא, על קרקע שבישראל יקרה מאוד. וכוח אדם שעובד, ובישראל הוא יקר. אפשר לקבוע בחוק מה יהיה כתוב על המדבקה, אבל אי אפשר לקבוע בחוק כמה עולה להחזיק פרה. העלויות לא נעלמות כשמחליטים להתעלם מהן. הן עוברות למקום אחר: סובסידיות, מכסים, מכסות ייצור, ובסוף לכיס של אותו אזרח בדיוק, בלי שהוא רואה את זה בקופה ובלי שהוא יכול לבחור אחרת.
הבעיה השנייה: מחסור
גם אם פיקוח כן מוריד את המחיר, הוא לא שווה את המחסור, וזה קורה בוודאות כמעט מתמטית. כשהמחיר קבוע והביקוש עולה, המחיר לא יכול לסנן בין מי שחייב את המוצר לבין מי שסתם לוקח אותו, ולא יכול לאותת ליצרן שכדאי לייצר יותר. מה שנשאר זה שהמדף מתרוקן.
את זה ראינו בפסח 2020, בשבועות הראשונים של הקורונה. הביקוש לביצים זינק, גם בגלל החג וגם בגלל שאנשים מילאו מזווים. מחיר הביצים בישראל מפוקח, ולכן לא זז, והמדפים התרוקנו. לפי דיווחי התקשורת מאפריל 2020, משרד החקלאות הגדיל את מכסת הייבוא הפטורה ממכס, ייבוא נוסף זורז כדי שיגיע לפני החג, ורשתות השיווק עשו מה שעושים תמיד כשאין מחיר שמסנן: הן קצבו. רשתות הגבילו את הכמות לכל לקוח.
תעצרו רגע על זה. במקום שהמחיר יחליט מי מקבל ביצים, הרשת החליטה, בלי קשר לשאלה אם מדובר באדם שגר לבד או במשפחה של שמונה נפשות. ומי שהגיע מאוחר לא קיבל כלום, בלי קשר לכמה היה צריך. וכאן אני אגיד משהו שנשמע קשה, ואני עומד מאחוריו:
מחיר גבוה עדיף על מדף ריק. מי שמוכן לשלם יותר יקבל. במדף ריק אף אחד לא מקבל כלום.
מחירים עולים הם לא אסון, הם הודעה
קחו את מה שקרה לדלק אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה. רוסיה היא יצואנית אנרגיה גדולה, הייצוא שלה נפגע, וההיצע בעולם ירד. הביקוש נשאר אותו ביקוש, כי איש לא הפסיק לנסוע לעבודה. אז המחיר עלה. היה נעים? לא. אבל תזכרו את התמונה מ-1973: אם המחיר היה נשאר קבוע, לא היה פחות מחסור בדלק. פשוט היו תורים בתחנות ומשאבות ריקות. עליית המחיר גרמה לאנשים לנסוע קצת פחות, ליצרנים לחפש מקורות אחרים וליבואנים להסיט מכליות לכיוון שבו משלמים יותר. היא הכאיבה, והיא עשתה את העבודה.
ועוד פרט שכדאי להכיר: בישראל חלק ניכר ממה שאתם משלמים על ליטר דלק הוא בכלל לא הדלק. יש מס ייעודי שנקרא בלו, על כל ליטר שנכנס למדינה, וזה לפני המע"מ שמחושב על הכול ביחד. כשאתם רואים את שר האוצר "מוריד את מחיר הדלק", הוא לרוב לא עשה דבר לדלק. הוא הוריד את המס שלו עליו.
מה זה אומר עליכם כמשקיעים
העיקרון חוזר בשוק ההון. כשרגולטור או ממשלה מנסים לקבוע מחיר, בין אם של ריבית, של שער מטבע או של מוצר, המחיר מפסיק לשדר מידע, והבעיה לא נעלמת, היא עוברת למקום אחר. מי שמבין את זה קורא כותרות על "הקפאת מחירים" ו"שליטה בשער" בצורה אחרת. ואם אתם רוצים לראות איך עסקאות על מחיר מוסדר נגמרו בבורסה הישראלית, ראו את משבר מניות הבנקים 1983, הוויסות הגדול שהחזיק מחיר מלאכותי עד שהוא קרס.
לשומרי תורה ומצוות: ההיבט ההלכתי של הנושא, במדור השקעה כהלכה: פיקוח מחירים, העלאת מחיר ואונאה בהלכה.
שאלות נפוצות
מה זה פיקוח מחירים?
זו קביעה של המדינה את המחיר המרבי של מוצר או שירות. בישראל מפוקחים מוצרים כמו חלב, ביצים, לחם אחיד וגבינה לבנה, ובעבר גם חמאה ומוצרים אחרים.
למה פיקוח מחירים יוצר מחסור?
כשהמחיר קבוע והביקוש עולה, המחיר לא יכול לאותת ליצרן שכדאי לייצר יותר ולא יכול לסנן בין מי שחייב את המוצר לבין מי שסתם לוקח אותו. התוצאה היא מדפים ריקים, תורים וקיצוב.
אם יש פיקוח על חלב, למה הוא יקר בישראל?
כי הפיקוח קובע את המחיר על המדבקה, אבל לא את העלויות מאחוריו. עלויות המים, הקרקע, העבודה, המכסות והמכסים נשארות, ובמקרה של מוצרי חלב הן מגולגלות לצרכן דרך מבנה השוק. לפי השוואות OECD, ישראל במקום גבוה מאוד במחירי חלב.
האם כל הכלכלנים נגד פיקוח מחירים?
לא. יש כלכלנים שתומכים בו בנסיבות מסוימות, למשל בשוק עם מונופול או בשעת חירום. הטיעון במאמר הזה הוא שברוב המקרים הוא נותן יותר נזק מתועלת, ושרוב מדינות העולם המפותח כבר לא מפעילות אותו בצורה שבה הוא קיים בישראל.
האמור הוא תוכן חינוכי ואינו מהווה ייעוץ השקעות. הנתונים לקוחים מהמקורות המצוינים בגוף המאמר וחלקם אומדנים.