ננסה לתמצת את כל הרעיון של השקעות מאפס, המטרה היא להשקיע בביטחון ולתת לכסף שלי לעבוד ולא לשכב בחשבון הבנק, כסף שיושב בחשבון מאבד מערכו וכסף שיושב בבורסה יכול לעשות תשואה ולהגדיל את ההון בלי מאמץ מצד המשקיע, יש לציין שאנחנו לא מדברים פה על התעשרות מהירה או כל מיני דברים שמוכרים בכל מקום באינטרנט אלא על הגדלת הון בצורה יחסית בטוחה ויציבה. חשוב מאוד להדגיש, דבר ראשון, כל מה שנכתב פה כמו כל דבר אחר שנכתב באתר הוא לא ייעוץ פיננסי בשום צורה, הוא הידע שלי ואני שמח להעביר אותו, בנוסף, הרבה ממה שאנחנו יודעים מתבסס על העבר (תשואות היסטוריות, משברים קודמים וכו') אני לא מכיר דרך טובה יותר לחשוב על מה נכון לעשות והרבה נביאי זעם או מבטיחי הבטחות כבר התבדו וגרמו הרבה נזק.
קצת מוטיבציה- מי שהשקיע מינואר 2000 עד אפריל 2026 כל חודש 100 שקל במדד המוביל יהיה עם סכום של 160,000 שקל בסוף חודש אפריל (נתונים היסטוריים אמיתיים כמובן), זה היה יכול להיות תוכנית חיסכון בשביל חתונה של הבן שלכם או עם סכום גדול יותר לעשות שיפוץ לבית, הסכום של הכסף שאותו המשקיע הוציא מהכיס הסתכם בקצת יותר מ30,000 שקל, אם היינו משאירים את הכסף בבנק זה הסכום שהיה נשאר לנו ביד, לא חבל? וחשוב גם לדעת בשביל לקבל עוד מוטיבציה, יש בעולם דבר שנקרא “אינפלציה”, יוקר המחיה עולה כל הזמן ומה שהיה אפשר לקנות עם אותו סכום לפני עשרים שנה היום כבר אי אפשר לקנות, מה שאומר שהכסף אפילו שווה פחות ככל שעובר הזמן אז לתת לו להישאר בבנק זאת החלטה עם 100% סיכון, חשוב לדעת שהאינפלציה זה דבר רצוי ולכן אין שום סיבה לחשוב שהוא יעלם בעתיד וזה לא משנה איזו ממשלה תהיה פה…
מה זה מניה?
נתחיל מהבסיס, מה זה מניה בכלל? מכיר/ה את אפל? החברה שמוכרת אייפונים ומקבוקים והיא מותג מוביל בכל דבר שהיא נכנסת אליו? תדמיין/י שהיית יכול/ה להיות אחד הבעלים של אפל בשנותיה הראשונות ולקבל חלק מהרווחים של החברה או למכור את החלק שלך למישהו אחר שמאוד רוצה להיות הבעלים של אפל, נחמד לא? היית יכול/ה להרוויח הרבה כסף מהעסקה הזאת.. אז למרבה המזל אפשר לעשות את זה, אפשר לקנות חלק מאפל או מפייסבוק או מכמעט כל חברה גדולה ומצליחה ולהיות חלק מההצלחה, ל"חלק" הזה שקונים מהחברה קוראים “מניה”, החברות הגדולות נותנות לנו אפשרות לקנות חתיכה מהן ולהנות משתי דרכים להרוויח מהעסקה הזאת.
הדרך הראשונה היא עליית הערך של החברה, אם הערך של החברה יעלה ונמכור את החלק שלנו הלאה למישהו אחר נרוויח מההפרש בין קניה למכירה, זה הרווח העיקרי שעליו אנחנו מתבססים בהשקעות, הדרך השניה היא להמשיך להחזיק בחלק ולהנות מדיבידנדים.
דיבידנד — מהו ואיך מרוויחים ממנו
מה זה דיבידנד? חברה בעיקרה זה יצור שאמור להכניס כסף כמובן, חלק מהכסף הזה משמש כדי לשלם משכורות או לפתח את החברה בתחומים חדשים (עוד סניפים או מחקר וכדו') אבל חלק מהכסף החברה רוצה לחלק למשקיעים שלה כדי להפוך את ההשקעה בה לרווחית וגם כי הרבה ממקבלי ההחלטות בחברה הם בעצמם כמובן מחזיקים באחוזים בחברה ורוצים לקבל תגמול גם בלי למכור את החלק שלהם ולכן החברה מחלקת חלק מהרווחים שלה וכל בעלי המניות מקבלים מהרווחים לפי חלקם בחברה, גם המשקיע הקטן שיש לו כמה מניות בודדות הוא בסוף בעלים של החברה ומקבל חלק מהכסף הזה, לחלק הזה קוראים דיבידנד.
יש חברות שמשקיעות פחות מהרווח במחקר ופיתוח אלא מחלקות אותו כדיבידנד ויש חברות שמחלקות פחות דיבידנדים לטובת השקעות בחברה, בחברות האלה אנחנו נקבל את הכסף בצורה אחרת דרך עליית הערך כמובן אם ההשקעה תצליח כמו שהחברה מצפה.
מה קורה אם החברה מפסידה או נסגרת?
ומה קורה אם החברה מפסידה כסף? מה קורה אם החברה אפילו נסגרת וכבר לא קיימת יותר? אז במקרה כזה כמובן שרווחים לא נקבל.. ובנוסף אם החברה באמת תקרוס ותיסגר, המניה שלנו כבר לא תהיה שווה כלום ונפסיד את הכסף אבל חשוב לדעת שלעולם לא נפסיד יותר כסף ממה שהשקענו. לכן חשוב מאוד לפזר את הכסף שלנו בכל מיני חברות ולהיכנס לחברות שהן יחסית יציבות ובטוחות אם אנחנו לא מחפשים הרפתקאות שיכולות להיגמר בהפסד של הכסף שלנו.
כמובן חשוב לדעת שאם משקיעים בחברה מסוכנת יותר גם האפשרות להרוויח במקרה של הצלחה תהיה גדולה יותר אבל בסיכויים פחותים, ההחלטה באיזה רמת סיכון אנחנו רוצים להשקיע היא חלק מאסטרטגיית ההשקעה שלנו ועליה נדבר בהמשך בהרחבה.
פיזור סיכונים וקרנות סל
אבל כמה נפזר את הכסף? נקנה מאה מניות? אז בשביל זה יש לנו את האפשרות להשקיע בהרבה מאוד מניות בבת אחת, אנחנו קונים מניה אחת אבל המניה הזאת מתחלקת להרבה מניות אחרות, לדבר הזה קוראים “קרן סל” וזה בעצם סל של מניות בתמהיל מסויים (החברות הגדולות, חברות של תחום מסויים, של מדינה מסויימת או הרבה מאוד חלוקות אחרות).
הבורסה — היכן נסחרות המניות
וכמובן הבורסה, בשביל לקנות את כל המוצרים האלה צריך ללכת לשוק שבו מוכרים אותם, לשוק הזה קוראים בורסה, בארצות הברית יש 2 בורסות, הבורסה הותיקה היא הבורסה לניירות ערך שנמצאת בוול-סטריט בניו יורק ובנוסף אליה יש את בורסת הנאסד"ק שהיא בורסה טכנולוגית יותר ולא בתצורה המסורתית. לנו אין משמעות כל כך באיזה בורסה אנחנו קונים כי בסוף המניות שאנחנו קונים הן שלנו ולא של השוק בדיוק כמו שלא אכפת לי מאיפה מגיעות העגבניות שלי ובבתי ההשקעות יש את המניות משתי הבורסות.
לישראל יש כמובן את הבורסה שלה שנקראת “הבורסה לניירות ערך” בתל אביב, רוב החברות הישראליות נסחרות בבורסה בתל אביב ויש חברות שנסחרות גם בבורסה בתל אביב וגם בניו יורק. לא כל אחד יכול לסחור בבורסה אלא רק מי שקיבל אישור לכך, יש חברות שקיבלו את האישור לסחור ומאפשרות לנו לסחור דרכם בבורסה, לחברות האלה קוראים ברוקרים ואלו בעצם בתי ההשקעות שאנחנו מכירים שדרכם קונים מניות כל האנשים שאתם מכירים סביבכם.
מדדים בשוק ההון
מדדים- מדדים בהתאם לשמם נועדו כדי למדוד דברים בשוק ההון, המדדים הגדולים והמוכרים נועדו בעיקר למדוד את עוצמת הבורסה בכללותה או סקטורים מסויימים. הצורך הוא כמובן שקשה לומר על הבורסה אם היא יורדת או עולה כי צריך לקבוע מי עולה או יורד, אם ירדו שליש מהמניות הבורסה בירידה? הרוב? ואם רק החברות הגדולות? אולי רק תחום מסויים של מניות? אז אין באמת תשובה חד משמעית אלא כל מדד ימדוד בפועל משהו קצת שונה ונכיר את העיקריים.
מדד S&P 500
מדד S&P500- מדד שמכיל את 500 החברות הגדולות שנסחרות בבורסה האמריקאית, לכל חברה במדד יש משקל יחסי לשווי החברה כך שחברות גדולות ישפיעו יותר על המדד מה שיכול ליצור מצב שרוב המניות בבורסה יעלו ועדיין המדד ירד, כמובן שההגיון הוא שהחברות הגדולות יותר משפיעות יותר על הכלכלה והבורסה.
מדד דאו ג'ונס
לעומתו יש לנו את מדד דאו ג'ונס- מכיל 30 חברות שמייצגות פחות או יותר את המשק האמריקאי, הן לא בהכרח הגדולות ביותר אלא מייצגות כמה שיותר סקטורים (סקטור הכוונה לתחומים למשל סקטור הפיננסים או סקטור הטכנולוגיה), הרעיון הוא שאי אפשר להגיד שהכלכלה במצב לא טוב אם כל החברות הטכנולוגיות קרסו גם אם הן גדולות הרבה יותר מחברות אחרות ולכן במדדים אחרים הן ישפיעו יותר מהשאר אבל במדד דאו ג'ונס יהיה להם משקל כמו חברות הרבה יותר קטנות מסקטורים אחרים. כמובן שאין מדד נכון או לא נכון ולכן בעיתונים ואתרי החדשות לרוב יתייחסו אל שני המדדים כדי להראות את הכיוון הכללי בשוק.
מדד הנאסד"ק
בנוסף יש לנו את מדד הנאסד"ק שהוא מדד שמכיל את החברות שהן לא חברות פיננסים בארצות הברית והוא מדד מאוד מוטה טכנולוגיה ולכן יש לו סיכוי טוב יותר לעלות בחדות אבל גם הסיכון בו יותר גדול. חשוב להבין שאי אפשר להשקיע במדד עצמו כי הוא רק מודד, מה שאנשים היום משקיעים במדד הכוונה שהם משקיעים בקרן סל שמכילה את תמהיל המניות של המדד (בערך) וכך שואפת להשיג את תשואת המדד, זה לא מדוייק במאה אחוז אבל ההבדל בין הקרנות השונות והמדד הוא הבדל אפסי לאורך זמן וכך זה למעשה לא שונה בהרבה מלהשקיע במדד.
מדדי הבורסה הישראלית
בבורסה הישראלית יש שלושה מדדים מרכזיים שמודדים את הבורסה בכללותה ולא סקטור מסויים והם תל-אביב 30 תל-אביב 90 ותל-אביב 125, שמכילים את 30/90/125 החברות הגדולות של הבורסה (בהתאמה). בנוסף אליהם יש מדד של הבנקים הגדולים ובטחוניות ועוד.
השקעה במדדים וריבית דריבית
השקעה במדדים ובריבית דריבית- השקעה במניות דורשת הרבה מאוד למידה, צריך לדעת לנתח את הנתונים הפיננסיים של החברה ולקרוא את הדו"חות שלה כדי להבין מה היא מתכננת לעשות עם הכסף שיש לה וכמה בכלל כסף יש לה וזה גם דורש הבנה כלכלית טובה שתעזור לנתח בצורה טובה ולהגיע למסקנות הנכונות ולכן השקעה בצורה כזאת לא מתאימה לרוב מוחלט של האנשים. בנוסף בספר “המדריך למשקיע המתחיל" מסביר ג'ון בוגל באריכות שגם אדם חכם עם הרבה ידע יתקשה לנצח את ה"שוק", כלומר, את הערך שתביא השקעה במדד שמייצג כמעט את כל השוק, בקצרה למי שמעניין אותו הוא טוען שכאשר משקיעים דרך יועץ השקעות שמשקיע בשבילנו הוא יקח כסף לעצמו והוא יוציא הרבה כסף על קניה ומכירה ועל כל התשתית של בית ההשקעות שלו ולכן הוא מראש בנקודת פתיחה לא טובה מעבר לזה שהשוק בכללותו עולה לעומת רשימה מצומצמת של מניות שיכולה גם לרדת ולכן הסיכון גבוה יותר ברמה שלא מצדיקה את הרווח האפשרי, את הכל הוא מגבה בנתונים שברגע כתיבת הספר קרוב למאה אחוז מההשקעות המנוהלות הניבו תשואה נמוכה יותר מהמדד.
מכאן הפתחה פילוסופיית ההשקעה במדדים ובעיקר במדד S&P500 שמייצג את 500 החברות הגדולות בשוק שמבחינת שווי שוק זה כמובן חלק גדול מאוד מהשוק, מקובל להגיד שהמדד היסטורית עלה ב10% כל שנה, כמובן שהיו שנים עם ירידות של עשרות אחוזים ושנים על עליות של עשרות אחוזים אבל בממוצע זאת העלייה.
אפקט הריבית דריבית
עלייה של 10% היא משמעותית בגלל האפקט של ריבית דריבית ונסביר עליו בקצרה, אם יש לי 100 שקל והרווחתי 10 אחוז בשנה הראשונה זה אומר שסיימתי עם 110 שקל, רווח של עשרה שקלים, אבל שנה הבאה אקבל 10 אחוזים מ-110 שזה כבר 11 שקלים, הסיבה שזה קרה כמובן היא שהעשרה שקלים שהרווחתי (ריבית) שנה שעברה עשו בעצמם רווח (ריבית דריבית), האפקט הזה הוא מאוד חזק ולפעמים אנשים שנוטים לזלזל בסכומים קטנים מופתעים לגלות כמה היה שווה הסכום הזה עוד 30 שנה בגלל הריבית דריבית (משמעותי מאוד בדמי ניהול ועמלות שנדבר עליהם בהמשך). המשמעות של ריבית דריבית היא חשובה בהקשר של השקעות לטווח ארוך ומיסים, בכל פעולה של קניה ומכירה משלמים מס על הרווח וברוב בתי ההשקעות גם משלמים עמלת קניה ומכירה, כשמשאירים את ההשקעה באותו המקום חוסכים את הדברים האלה, מס אנחנו נשלם בכל מקרה אבל המס ששילמנו היה יכול להמשיך להרוויח בשבילנו כסף ועכשיו הוא אצל מס הכנסה, החיסכון בדברים האלה יוצר אפקט חזק מאוד בהשקעות לטווח ארוך ומגדיל את התשואה על ההשקעות האלה בצורה שלפעמים לא רואים בהשקעות אקטיביות כי זה לא כמה המניה או המדד עלו יחסית להשקעה אקטיבית אלא גם כמה כסף המשקיע האקטיבי הפסיד בפועל וברווח פוטנציאלי בגלל כל הקניות והמכירות.
מומלץ מאוד להשתמש בכל המחשבונים שיש באתר ולראות כמה סכום קטן יכול מאוד להשפיע על הסכום הסופי וכך טיפה לקבל מושג לאפקט של ריבית דריבית.
אסטרטגיית השקעה וניהול סיכונים
אסטרטגיית השקעה, ניהול סיכונים וקרן כספית- כאן חשוב שוב להדגיש שכל מה שאני כותב זה לא ייעוץ פיננסי או ייעוץ פנסיוני אלא דברים שנכתבים רק על דעתי. בשוק ההון יש סיכונים שחייבים להכיר, לאורך ההיסטוריה היו כמה משברים שהורידו את השוק לעיתים בעשרות אחוזים, חלקם תוקנו בתוך חודשים בודדים, לחלקם לקח כמה שנים ויש את השפל הגדול שהתרחש ב1929 שהיה חריג מאוד ולקח לשוק בערך 25 שנה לחזור לרמתו ערב פרוץ המשבר.
התלבטתי אם לכתוב פה פירוט של כל המשברים המפורסמים אבל כדי שזה לא יכביד על הקורא שלא מעוניין אני אעשה מאמר בנפרד שמסביר על כל המשברים. ולכן אם יש לנו סכום שאנחנו צריכים אותו בטווח הזמן המיידי (קניית דירה למשל) ובמקרה ותהיה ירידה בשווקים לא נוכל להמשיך להחזיק לעוד שנה שנתיים כדי לחזור לרמה הקודמת של השוק, עדיף להשקיע את הכסף במקום שיתן לנו תשואה נמוכה יותר אבל בטוחה יותר כמו קרן כספית שנפרט עליה בהמשך (וממש לא בחשבון בנק או תוכנית חיסכון).
במקרה של כסף שהוא לא דחוף לטווח הזמן המיידי אפשר לשים חלק מהכסף במקומות יותר מסוכנים בידיעה שזה סכום אותו אנחנו מוכנים לסכן כדי לקבל את הרווח המשמעותי יותר אם הסיכון לא יתממש והמניה תעלה ובנוסף אם היא תרד יהיה לנו זמן לתקן את הירידה. הניהול של הסיכונים תלוי בהרבה משתנים כמו זמן ההשקעה או היכולת להתמודד עם ההפסד, חשוב לדעת מה עושים כשנכנסים להשקעה, ככל שטווח הזמן ארוך יותר כך הסיכון שלא יהיה לנו זמן לתקן את ההפסד נמוך יותר והכדאיות של מניות או מדדים עולה.
כמובן שאנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד ויכול להיות שניכנס להשקעה ונפסיד כסף, אף אחד לא מבטיח לנו אחרת, להשאיר את הכסף בבנק זה בטוח להפסיד כסף בגלל האינפלציה ובבורסה לפחות רוב הסיכויים שנרוויח ולא נפסיד… בפנסיה מקובל לקחת מרווח בטיחות גדול יותר וכמה שנים טובות לפני הפנסיה להעביר למסלול עם סיכון נמוך שכן הקצבה להמשך החיים תיקבע ברגע היציאה לפנסיה אז לא לוקחים על זה סיכונים.
מיסוי על השקעות
מיסוי- על השקעות בישראל משלמים 25% מס על הרווח הריאלי, כלומר בניכוי אינפלציה (עליית המחירים) שזה בערך בין שניים לשלושה אחוזים בשנה תקינה ובמשברים יכול לעלות. (הסבר על אינפלציה יהיה בנפרד כדי לא להכביד על המאמר). אם באותה שנה נמכור מניה בהפסד נקבל החזר מס לפי ההפסד שלנו שמתקזז עם הרווחים ממניה אחרת. ברוב בתי ההשקעות המס ירד באופן אוטומטי ואנחנו לא נצרכים לטפל בזה.
בגלל המיסוי עדיף תמיד לשמור את הכסף במניה או קרן סל שקנינו ולא סתם לקנות ולמכור כי בכל מכירה אנחנו נשלם מס על הרווח שלנו ואז אנחנו מפסידים את האפקט של “ריבית דריבית” על אותם רווחים שנאלצנו לשלם כמס הכנסה, זאת עוד נקודת זכות לטובת השקעה במדדים על פני מסחר במניות בתדירות תכופה יותר.
בחירת בית השקעות
בחירת בית השקעות- בישראל יש לנו כמה אפשרויות שונות להשקיע בבורסה האמריקאית או הישראלית, בחלקן אפשר להשקיע גם בישראל וגם בארצות הברית ובחלקם לא. האופציה היקרה ביותר זה הבנק, העמלות הכי גבוהות בשילוב עם מערכות מסחר לא תמיד כל כך נוחות מה שמייצר לרוב תנאים לא אופטימליים למשקיעים שלא מקבלים מהבנק תנאים מיוחדים. אחריהם יש לנו את בתי ההשקעות הישראלים (אקסלנס, מיטב, אלטשולר שחם וibi) שהיתרון שלהם זה שהם מציעים מערכת מסחר נוחה שאפשר דרכה לראות את הגרפים ואפילו ניתוחים של המניות ברמה מסויימת ושירות לקוחות שיעזור אם צריך עזרה בקניה או מכירה של מניות או כל פעולה אחרת, החיסרון הוא שהם עדיין לוקחים עמלות קניה ומכירה וגם לרוב דמי ניהול.
האפשרות הזולה ביותר זה בבתי השקעות שלא עובדים בבורסה הישראלית ששם יש לנו 2 שחקנים מרכזיים שהם בלינק ואינטראקטיב ישראל, בלינק מציעים מסחר חינמי לחלוטין עד 10 פעולות בחודש (שזה בוודאי מספיק למשקיע פסיבי) אבל מערכת לא מאוד נוחה לניתוח ומסחר בהשוואה למתחרות, אינטראקטיב לוקחים עמלה נמוכה מאוד של 2.5 דולר לפעולה (לעומת 5-7 בבתי השקעות ישראליים) וכן מספקים תמיכה מסביב לשעון בדומה לבתי ההשקעות הישראלים אבל בלי אפשרות לסחור בישראל. יש עוד בתי השקעות לבורסה בארצות הברית אבל לא הבאתי אותן כי הן לא מטפלות במס הכנסה וזה יוצר את הצורך להתחיל הצהיר על מס והתעסקות מיותרת.
העמלות הקיימות
העמלות הקיימות- קודם כל כשממירים שקל לדולר משלמים מרווח המרה של המט"ח שנע בין 2 ל4 אגורות לדולר, יש בתי השקעות שלוקחים גם עמלה אחוזית על ההמרה הזאת, אחר כך יש לנו עמלות קניה ומכירה של המניות עצמם שנע במניות ישראליות בין 2-6 שקל בערך לקניה, באמריקאיות בין 0 ל7 דולר כתלות באיזה בית השקעות קונים. בנוסף להכל יש דמי ניהול שלא נגבים בכל החברות שזה פשוט סכום (לפעמים קבוע ולפעמים באחוזים) שמשלמים על כל זמן שהתיק קיים.
אפיקי השקעה נוספים
להרחבה- אופציות נוספות להשקעה לצד מניות וקרנות סל שדיברנו עליהם יש עוד כמה אפיקי השקעה מרכזיים, חלקם מוכרים וחלקם פחות וחלקם חשובים לנו וחלקם פחות.
אג"ח — אגרת חוב
אג"ח- אגרת חוב- אג"חים הם הדרך של מדינות וחברות לגייס הלוואה מהציבור, מי שקונה איגרת חוב הוא בעצם מלווה כסף למדינה או חברה ובתמורה הוא מקבל “שטר חוב” שכמובן נושא ריבית, נחשב אפיק השקעה מאוד בטוח וסולידי כי מדינות בדרך כלל מחזירות את החובות שלהם אבל בגלל זה הריבית לא כזאת גבוהה.
סחורות וחוזים
סחורות וחוזים- אפשר לסחור בבורסה בחוזים על סחורות, בקצרה, יש מסחר באופציה לקנות סחורה מסויימת (נפט חיטה וכו'), הרבה ממי שסוחר לא באמת רוצה לקנות את אותה סחורה אלא הוא קונה את האופציה לקבל את הסחורה ואז מוכר כשהמחיר של אותה סחורה עולה, אני לא רוצה יותר מידי להרחיב כדי שוב לא להכביד על המאמר אז מי שרוצה להרחיב מוזמן לחפש עוד מידע באתר או בLLM.
אופציות
אופציות- מסחר שנועד למנף את הכסף ולקחת סיכונים גבוהים, הרעיון של הפעולה שלו הוא שקונים את האופציה לקנות X מניות בעוד Y זמן במחיר מסוים, למשל 50 מניות של אפל במחיר של 10 דולר למניה, אם ברגע הפקיעה של החוזה המחיר של אפל הוא 15 דולר אז מחזיק האופציה בעצם הרוויח 5 דולר הנחה על כל מניה מה שמתרגם ל250 דולר רווח, אם המחיר יהיה נמוך מ10 דולר הוא לא חייב לקנות את המניה ולכן הוא לא יפסיד מזה, כמובן שבשביל לקבל את האופציה צריך לשלם כסף ולכן הוא כן יפסיד את הכסף הזה, אפשר לקנות חוזה ולמכור אחרי קצת זמן וכך לנצל תנודה קטנה של המניה ברמה היומית או אפילו השעתית ולעשות תשואה יפה מאוד, אבל הסיכון הוא שתנועה לכיוון הלא נכון יכולה לעלות הרבה כסף.. לא מומלץ למתחילים בשוק ההון וגם ותיקים מפסידים לא מעט.
קרן כספית
קרן כספית- מוצר השקעה בישראל שנועד לתת תשואה קבועה וסולידית עם סיכון נמוך אבל עדיין יותר ממש שמביאים בפקדונות בבנק, הקרן ניתנת לקניה ומכירה בהתראה קצרה והיא מעולה למי שרוצה לשים כסף שהוא לא יכול לסכן אותו במקום שיתן לו תשואה מסויימת באותה תקופה.
ניתוח מניה
הרחבה- ניתוח מניה- ככלל ניתוחי מניות מתחלקים בגדול לשני סוגי ניתוח, פונדמנטלי וטכני, הניתוח הפונדמנטלי בודק את הדוחות ואת המזומנים של החברה, כמובן שנפרט- כל חברה שנסחרת בבורסה היא נקראת “חברה ציבורית” כי לציבור יש חלקים בה ובגלל זה לציבור יש את הזכות גם לדעת מה קורה בחברה ולכן אחת לרבעון (3 חודשים) החברה מפרסמת דו"ח שבו יש נתונים יבשים מסויימים שנעבור עליהם בנפרד אבל גם ממש פירוט של מה היה ומה התכנון והצפי לרבעון הבא ואפשר להיכנס לקרוא (או כמובן לסכם על ידי הLLM האהוב עליכם) ועל פי זה לנסות ולהבין האם המניה מתומחרת כמו שאני מצפה ממנה להיות מתומחרת, איך אפשר לקבוע בכמה המניה מתומחרת יחסית לשוק? פה זה דורש יותר מיומנות ונסיון הרבה פעמים אבל לא משהו שלא אפשרי בכלל לאדם הפשוט, ונתחיל לדבר עליהם:
חברות ערך מול חברות צמיחה
הקדמה קצרה- תחילה נבחין בין שני סוגי חברות שיש לנו בשוק, חברות ערך וחברות צמיחה: חברות ערך הן חברות שמתפתחות בקצב יחסית איטי אבל יש להם עסקים שלהם שעובדים מצויין והן לא מנסות להיות איזה פורצות דרך בצורה משמעותית, למשל חברות צרכנות (כמו שופרסל או חברות בגדים למשל) בדרך כלל יש להם הכנסה לא רעה והן ממשיכות להתפתח (פותחות סניפים נכנסות לעוד תחום או מוציאות ליין חדש של מוצרים) אבל אף אחד לא מצפה מהן פתאום לקפוץ בהכנסות או להמציא את המוצר שהאנושות חיכתה לו. הסוג השני הן חברות צמיחה, אלו חברות שכל עניינם זה חדשנות ולקחת כל שקל פנוי שיש להם כדי להשקיע אותו הלאה והכניס רווחים יותר גדולים ונגוס בעוד נתחי שוק ולהמציא באמת את המוצר הבא שהאנושות צריכה.
מכפיל רווח (P/E)
המדד הראשון הוא הוא המדד הנקרא P/E ובעברית- מכפיל רווח, החישוב שלו הוא שווי השוק של החברה לחלק לרווח הנקי שלה, אינטואיטיבית זה פשוט שקול לשאלה “בהינתן שהרווחים יישארו קבועים תוך כמה זמן אקבל ליד חזרה את כל הכסף שלי?” חברה שיש לה מכפיל רווח גבוה זה אומר שהיא מתומחרת יקר כי הרי יקח הרבה זמן להחזיר את ההשקעה. לצורך ההבנה תדמיינו שאני מציע לכם לקנות שתי חנויות מכולת במיליון שקלים, הראשונה מכניסה מאה אלף שקל נקי לשנה והשנייה מכניסה רק עשרת אלפים שקלים לשנה, הקניה של החנות הראשונה תחזיר את עצמה תוך עשר שנים- רעיון ששווה אולי לשקול אותו אבל לחנות השנייה מאה שנים להחזיר את ההשקעה וברור שהיא מתומחרת יקר יותר..
אבל המדד הזה לא תמיד כל כך פשוט ליישום, בחברות ערך (שכתבתי עליהן בהקדמה) יותר קל להשוות כי מטרתן הוא כמובן להכניס כסף אז אפשר לראות כמה הן מכניסות, אבל אם בשנה האחרונה החברה הכניסה ברווח הנקי פחות כסף כי היא פתחה עוד עשרים סניפים וקנתה רשת מתחרה ברור שאני לא אתייחס לזה כמו אותה שורת רווח אם בשנה האחרונה החברה מכרה נכסים והלכה קצת אחורה, בחברות צמיחה העסק אפילו עוד יותר מסתבך כי לא מעניין אותי בכלל כמה היא הכניסה בשנה האחרונה (זה לפעמים אפילו יכול להיות הפסדים לא קטנים) כי אני מאמין שהחברה עכשיו השקיעה המון כסף כדי לפתח מוצר שבעתיד יביא שורת רווח גדולה בהרבה ובאופן כללי בחברות צמיחה מצפים לצמיחה חדה יותר של הכנסות החברה ולכן להסתכל על המכפיל רווח הנוכחי זה קצת לא הוגן כלפי החברות וקצת לא אינדיקציה בשביל המשקיע הרגיל.. אז איך בכל מקרה אפשר לדעת?
בשביל זה צריך להשוות לחברות אחרות עם מאפיינים דומים והרבה אינטואיציה ולקרוא באמת מה התוכניות של החברה והכי חשוב- כמו כל מדד אחר, הוא לעולם לא יהיה היחיד אלא חלק מסל של דברים וצריך לחשוב ולראות מה היחס שלי לשורת הרווח של אותה החברה.
מאזן רווח והפסד
הדבר השני הוא מאזן רווח הפסד, בדו"ח של החברה אפשר לראות כמה כסף היא הכניסה בברוטו וכמה בנטו, זה יכול לתת לנו אינדיקציה האם לחברה יש שולי רווח גדולים או קטנים. חברה שהכניסה בנטו מיליון דולר אבל בברוטו מאה מיליון דולר היא חברה פחות “יציבה” מאשר חברה שהכניסה בנטו מיליון דולר ובברוטו שני מליון דולר כי זה אומר שעל כל מוצר שהיא מוכרת היא משקיעה יותר משאבים ולכן אם משהו לא ילך לפי התוכניות פוטנציאל ההפסד של החברה הוא עצום ובקלות היא יכולה לעבור לתחום שבו היא כבר לא רווחית כי הרי זה רק ירידה של אחוז ביעילות והיא כבר מופסדת, לעומתה לחברה השנייה גם אם הרווחיות תישחק בשליש היא עדיין רווחית.
אבל מהצד השני אנחנו כן אוהבים חברות עם מחזור גבוה כי זה אומר שמזומנים זזים בחברה וזה סימן טוב למוצר שמוכר ומתפקד. מה בפועל נחליט? גם כאן הרבה מחשבה וראייה של התמונה הכוללת וידיעה שמחזור גדול זה לא בהכרח יתרון ומהצד השני שולי רווח זה לא חזות הכל.
כמות המזומנים של החברה
עוד משהו שכדאי לראות ולדעת זה כמות המזומנים שיש לחברה, לחברה יש הרבה דרכים להכניס מזומנים, כמובן אפשר דרך רווח אבל אפשר גם על ידי הלוואות או השקעות או מכירות של חברת בת, חברה שיש לה מזומנים זה מראה על בריאות של החברה כי במקרה ויש משבר יש לה מאיפה לממן את עצמה ולהשתקם ולא כל משבר קטן יקריס אותה, בקורונה למשל יש חברות שלא ממש עמדו במשבר אבל החברות הגדולות גם החברות שהן נפגעות ישירות כמו חברות תיירות הצליחו להחזיק וחלק מזה זה בזכות מזומנים.
דיבידנד בניתוח מניה
דיבידנד- נחזור קצת על חלק מהדברים שכבר הסברנו כשדיברנו על דיבידנד כהכנסה. לראות תשואה של מניה בלי להתייחס לדיבידנד שלה זאת כמובן טעות כי הרי זה רווח לא פחות מעליית המחיר של המניה ובנוסף כשמניה מחלקת דיבידנד השווי שלה נפגע כי יש לה עכשיו פחות מזומנים אז זה משהו לקחת בחשבון, יש אסטרטגיות השקעה שמתבססות על חברות שמחלקות דיבידינד כי ככה אפשר לקבל כל חודש את הרווחים בפועל (כמובן שלא כל חברה מחלקת כל חודש אבל יש קרנות סל שיודעות לעשות את זה) ולהשתמש בהם כחלק מהמשכורת ולא רק לראות איך נהיים עשירים על הנייר.
לכן חשוב לראות את הקצב של חלוקת דיבידנדים ולזכור שבחברות ערך לרוב יתקבלו יותר דיבידנדים מאשר חברות צמיחה כי חברות הצמיחה משקיעות יותר מההכנסות שלהן על פיתוח.
ניתוח טכני
ניתוח טכני- העולם של ניתוח טכני הוא אינסופי ולא נדבר על כל מה שנמצא בו, נסביר מה זה אומר בכלל ניתוח טכני ונסביר על כמה אינדיקטורים טכניים בסיסיים וידועים כדי שיהיה בסיס למי שרוצה להתעמק יותר בתחום והוא יוכל כבר לראות את הדברים על הגרפים, חשוב להגיד שיש הרבה שטוענים שניתוח טכני הוא לא יותר טבו מהטלת מטבע אז כל אחד יעשה הטוב בעיניו. העיקרון של ניתוח טכני הוא לבדוק את התנהגות המניה, צריך לדעת שהשוק זה ממש לא מקום טכני וקר והרבה מהתנהגות השוק היא יותר פסיכולוגית ולכן אפשר לראות תבניות התנהגות של השוק או של מניות מסויימות שחוזרות על עצמן ובאמת יכולות לחזות ברמה מסויימת את ההתנהגות של המניה.
הרעיון הוא להשתמש בנתונים שיש לנו בגרף כדי לדעת מתי נקודת הכניסה הנכונה למניה ומתי צריך לצאת. חשוב לדעת שאינדיקטור לעולם לא יספר את הסיפור המלא אז חייבים גם לעשות הכל במקביל אם להכיר את הסיפור של המניה ולא ללכת בעיניים עצומות אחרי אינדיקטור אחד.
גרפים — איך קוראים אותם
הקדמה- גרפים- לפני שלומדים ניתוח של גרפים צריך לדעת איך בנוי גרף ואיך מסתכלים עליו בכלל, הגרף הבסיסי ביותר הוא הגרף הרציף (בניתוחים טכניים האמת שהוא לא תמיד נחשב לבסיסי אבל לאדם הממוצע הוא המוכר), הגרף הוא בעצם החיבור של כל נקודות הערך של המניה בצורה רציפה, אפשר להגיד לגרף לבדוק את מחיר המניה כל יום ולהסתכל על גרף של החודשים האחרונים והמגמות שלו, בדרך כלל זאת האפשרות שמאותחלת לברירת מחדל באתרים השונים, אבל לפעמים אפשר להסתכל על כל שבוע או חודש או מהצד השני כל שעה, דקה או שנייה, ככל שנסתכל על פרק זמן ארוך יותר נראה מגמות לטווח הארוך יותר והניתוח הטכני גם יראה לי איך דברים אמורים להתנהג לטווח ארוך, אם נסתכל על כל שנייה נוכל לראות האם בדקות הקרובות המניה צפויה לעלות או לרדת (זה יותר מתאים למי שעושה מסחר יומי ולא למי שמשקיע לטווח רחוק).
נרות יפניים
הגרף השימושי השני הוא נרות יפנים, הנרות האלה נותנים המון מידע על מה קרה בכל מקטע מסחר שאנחנו מסתכלים עליו (כל שניה, דקה, שעה או יום וכו'), בשביל הנוחות נסביר על נרות שמסמלים יום אבל זה תקף כמובן לכל טווח אחר שנרצה, הנר מורכב ממלבן שמן שמסמן בצד אחד שלו את תחילת היום ובצד השני שלו את סוף היום, נר ירוק יסמן יום חיובי ואז ההתחלה של היום תהיה החלק התחתון והסוף החלק העליון ונרות אדומים יסמנו ימים שליליים ואז זה יהיה הפוך, בנוסף יש לנו בכל נר גם את ה"פתילות", קווים קטנים למעלה ולמטה שמסמנים את הנקודה הכי נמוכה ביום ואת הנקודה הכי גבוהה ביום (ביום שהסגירה היא במחיר הנמוך או הגבוה ביותר כמובן שלא תהיה פתילה באותו הכיוון).
הוראות קנייה ומכירה וסטופ לוס
סטופ לוס- יש כמה סוגי הוראות קניה ומכירה, הבסיסית נקראת מרקט והיא פשוט קניה במחיר השוק, יש קניות שיודעות לקנות כשמגיעים למחיר מסויים או למכור כשמגיעים למחיר מסויים, לסוג שמוכר כשמגיעים למחיר מסויים קוראים “סטופ לוס” ומשתמשים בו הרבה כשנעזרים בניתוח טכני.
ממוצע נע
ממוצע נע- האינדיקטור הראשון הוא ממוצע נע, מה שזה אומר בפועל שלוקחים כל יום (או יחידת זמן אחרת) את הממוצע של X הימים לפניו ומסמנים את הממוצע כערך של הממוצע הנע באותו היום, ביום הבא כבר לא נחשב את היום האחרון של הממוצע הקודם וכן הלאה.. בגלל שהממוצע בכל יום הוא של X ימים אחרים הוא נקרא ממוצע נע והוא בפועל מייצר ממש גרף רציף, אפשר להגדיר ממוצע נע של כמה ימים שרוצים אבל המפורסמים זה 20, 50, 100 ו200 ימים.
השימוש באינדיקטור הוא מגוון אבל השימוש הפשוט הוא השימוש בהנחה שכל גרף שואף לחזור להתאחד עם הממוצע שלו ואם הגרף רחוק מהממוצע הנע שלו זאת אינדיקציה לזה שיש סיכוי טוב שהוא יחזור אליו, אם הגרף הרבה יותר גבוה מהממוצע זה איתות ליציאה ואם הוא מאוד נמוך זה איתות לכניסה. אבל! גרף שרחוק מהממוצע שלו לא בהכרח יחזור מהר לממוצע שלו ולכן גרף שיותר נמוך מהממוצע זה לא תמיד הזדמנות לקנייה כי יש גרפים שיכולים לא להיפגש עם הממוצע שלהם במשך שנים.
ככל שהממוצע הוא של יותר ימים ככה הצפי לחזרה לממוצע יותר רחוק, הגרף של הממוצע נע 20 ממש נראה כרוך עם רוב הגרפים ולכן מראה תיקון אפשרי די קרוב אבל גם די קצר בדרך כלל. פה חשוב לשים לב תמיד למה הגרפים לא בממוצע כי אם היה איזה בוסט אמיתי בגלל סיבה טובה הרבה פעמים הממוצע יתיישר לגרף ולא ההפך.
מדד RSI
אינדיקטור חשוב ומפורסם הוא RSI שהוא נקרא מדד העוצמה היחסי בעברית (relative strength index) שבודק את התנודות למעלה ולמטה של המניה, אני לא נכנס לדרך החישוב שלו כי היא מסובכת אבל מקובל שמעל 70 זה איתות שהמניה בדרך לתיקון כלפי מטה ומתחת ל30 זה סימן לתיקון כלפי מעלה.
פיבונאצ'י
פיבונאצי- למי שלא מכיר סדרת פיבונאצי היא סדרה שבה האיבר הראשון והשני הם 1 ומהאיבר השלישי כל איבר הוא סכום 2 האיברים שלפניו, הסדרה הזאת מתארת הרבה דברים בעולם ובמתמטיקה והנוסחה להגיע לכל איבר בה הוא יחס הזהב (היחס המושלם במלבן והוא היחס שבדרך כלל יש בכרטיסי אשראי למשל). אנחנו משתמשים ביחסים בין האיברים של הסדרה כדי לסמן מרחקים של תנועה של מניה, ננסה יותר לפשט את זה, אם יש לי עכשיו מניה שעולה מאוד גבוה ואני מתלבט האם שווה להיכנס להשקעה במניה או שהיא כבר סיימה את העלייה, בצד השני אני רוצה לדעת אם מניה ירדה מספיק ועכשיו היא תתחיל לעלות או שיש לה עוד לאן לרדת, בשביל המטרה הזאת אנחנו משתמשים בפיבונאצי, מותחים “סרגל” של יחסי פיבונאצי שבחלק אחד שלו יהיו העליות והירידות שכבר קרו ובחלק השני, הריק, נקבל את הנקודות פיבוט (נקודות שבהם יש פוטנציאל גבוה למניה להסתובב).
זה כמובן לא מדוייק ותמיד יש כמה דרכים למתוח את הסרגל של פיבונאצי אבל הוא כלי חשוב שאפשר בעזרתו לראות קו מסויים ולהניח שאם המניה תעבור אותו למעלה או למטה יש סבירות גבוהה שהמניה תמשיך לקו הבא ולא תעצור באמצע, זה אינדיקטור שבאמת יש הרבה דרכים לקבוע אותו וצריך קצת נסיון אבל חשוב להכיר אותו כי הוא נחשב די בסיסי בכל מה שקשור לנקודות פיבוט ועוזר למשקיע לדעת איפה כדאי למשל לסמן סטופ לוס.
קווי תמיכה והתנגדות
קו תמיכה/ התנגדות או קו שפלים או שיאים - דורש קצת עין טובה אבל לפעמים זה בולט מאוד, יש קווים שהמניה מאוד מכבדת, לפעמים זה מחיר נמוך שהמניה הגיעה אליו כמה פעמים והסתובבה (היא יכולה גם לחצות אותו לפעמים) ולפעמים מחיר גבוה שגורם למניה לרדת, לפעמים הקו הזה יכול להיות משופע, מגמה של נקודות נמוכות שיוצרות קו דמיוני שכל פעם שהמניה מגיעה אליו יש לה נטייה לעלות חזרה או בכיוון ההפוך כמה שיאים בסדר עולה או יורד שאם מחברים ביניהם קו דמיוני אפשר לראות את המגמה של שיאים עולים או יורדים, אם המניה קרובה לאחד הקווים זה איתות לחשוב אם רוצים להיות/ לקנות את המניה ואם היא פורצת קו זה איתות שהיא התגברה על הפחד ממנו ויכולה להתחיל תנועה רצינית בכיוון.
תבניות מפורסמות בניתוח טכני
תבניות מפורסמות- יש כמה תבניות ידועות שמרמזות על תנועה של המניה, חשוב מאוד לדעת שתבנית אחת יכולה ברגע להפוך לתבנית אחרת שמסמנת משהו הפוך לגמרי לכן חייבים להכיר את מגבלות התבנית ולשים שם סטופ לוס לפני שנופלים לתבנית אחרת. התבנית הראשונה היא "דאבל טופ" וכנגדה “דאבל בוטון” שזה פשוט כשמחיר המניה הגיע לערך מסויים והסתובב ואז הסתובב שוב והגיע לערך הזה ושוב הסתובב, הניתוח הפסיכולוגי אומר שהקו שאותו המניה לא הצליחה לעבור (לא משנה לאיזה כיוון) הוא קו תמיכה (בירידות) או התנגדות (בעליות) , נסביר בעלייה וכנגדה זה נכון גם בירידה אבל בכיוון ההפוך, אם המניה ניסתה לעלות פעמיים למעלה אבל יש איזה קו דמיוני (הוא לא חייב להיות בול על אותו המחיר אלא באותו איזור) שעצר אותה זה סימן שהקו הזה הוא באמת איזה מחיק שכבר לא שווה לשלם על המניה, מהרגע שגילינו את הקו הזה המניה פשוט תתחיל ירידה למטה בגלל הרבה אנשים ש"התייאשו" מפריצת המחיר של המניה, בדרך כלל זה איתות לצאת, לפעמים זה קורה עם 3 נסיונות ואז זה איתות יותר חזק.
ראש וכתפיים — ראש וכתפיים- צורה שמזכירה קצת את הדאבל טופ אבל על פני זמן יותר ארוך בדרך כלל, הצורה היא של עלייה שנעצרה ואז עלייה יותר גבוהה ממנה שנעצרה ועוד עלייה בגובה העלייה הראשונה בצורה של ראש גבוה וכתפיים נמוכות ממנו, התבנית הזאת היא איתות לשינוי כיוון חזק של המניה (הראש יכול להיות גם הפוך ואז זאת עלייה).
כוס וידית — כוס וידית- צורה מעניינת מאוד ועוצמתית, הצורה היא “כוס” כלומר ירידה גדולה ועלייה חזרה לאותו המחיר של לפני הירידה ומיד אחרי ההגעה לאותו המחיר עוד ירידה קטנה יותר ועלייה לאותו המחיר, אחרי שהגענו לסוף הידית זה להיות או לחדול, אם המניה תפרוץ את הקו ותעלה הפוטנציאל עלייה שלה היא כעומק הכוס, אם היא לא תצליח לפרוץ ותרד למטה זה יכול להיות התחלה של דאבל טופ וירידות רציניות.
צורת V — צורת V v-shape היא צורה שיכולה לקרות אחרי ירידות חדות מאוד, אם מתחילים לעלות ובצורה חדה יש סיכוי טוב שהעלייה למעלה עד הסוף תהיה חדה (קרה בקורונה ובמשבר של המכסים של טראמפ למשל).